"אני מצטערת כל כך על מה שאבא שלך עבר, והאמת היא? הסיפור של אבא שלך הוא בדיוק הסיפור של אבא שלי. והוא הסיבה שאני עומדת כאן היום.

כשאני הייתי אחות צעירה בחדר מיון, ראיתי אנשים נפטרים מסוכרת ומסווגים בטעות כנפטרו ממחלות אחרות. הסוכרת היא השורש השקט. ואז המחלה דפקה בדלת של הבית שלי. 

אבא שלי הגיע למצב קשה, מדד A1c של 10.5%, סוכר בצום של 203, טריגליצרידים של 300, ומרשם של אינסולין פלוס ארבעה כדורים שונים! ישבתי איתו מול הרופא, והרופא אמר לו שהוא חייב לחתוך באופן אגרסיבי את כל מה שהוא אוהב – בלי לחם, בלי פירות, בלי שום נחמה בצלחת.

אבא שלי הסתכל על הרופא עם דמעות של תסכול בעיניים ואמר משפט שחקוק לי בנשמה עד היום: 'אני מעדיף להתמודד עם נזקי מחלת הסוכרת ולקצר את חיי, מאשר לחיות חיים שלמים של סבל יומיומי, מלחמה ומניעה מתמדת מול הצלחת'. באותו רגע נפלה עליי הפצצה. הבנתי שגישת האיסורים וההימנעות של הרפואה הקונבנציונלית היא כישלון מתוכנן מראש. אוכל הוא נחמה, משפחתיות ושפיות. אי אפשר לנצח מחלה באמצעות סבל!

צללתי לתוך המחקרים, עשיתי ניסוי קודם כל על עצמי – כי גם אני הייתי בטרום-סוכרת ועודף משקל – ואז התאמתי את התוכנית לאבא שלי. בלי לספור קלוריות, בלי הרעבה, עם אוכל אמיתי, עשיר ומשביע. התוצאה? אבא שלי השיל 15 קילוגרמים, איזן את המדדים לחלוטין, ונגמל לגמרי מזריקות האינסולין ומכל הכדורים! כשהוא חזר לרופא, הרופא חשב שיש טעות במעבדה. מאז, זו שליחות חיי: להוכיח לכל בית בישראל שסוכרת סוג 2 היא אינה גזירת גורל כרונית!"